הצטרף עוד היום לפרוייקט התורני הגדול ביותר באינטרנט!

ברכות ט:

מתוך תלמודון
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מֵאֵימָתַי - פֶּרֶק רִאשׁוֹן - בְּרָכוֹת - ט:

מילים בארמית - מושגי יסוד - תורה אור השלם - עין משפט המלא - הרחבות ועיונים - ביאורי תוספות - השוואת סוגיות בתלמוד הירושלמי - תולדות החכמים

 

אותו צדיק (אברהם אבינו): מה שנאמר לי [בראשית ט"ו, י"ג] "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם" - קיים בהם בבניי, ולעומת זאת מה שנאמר לי [בראשית ט"ו, י"ד] "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" - לא קיים בהם! אמרו לו ישראל למשה: ולואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.

 

נאמר בספר שמות [י"ב, ל"ו]: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, וישאלום". אמר רבי אמי: מלמד הכתוב שהשאילום בעל כרחם. איכא דאמרי (יש אומרים): בעל כרחם דמצרים (של מצרים), ואיכא דאמרי (ויש אומרים): בעל כרחם דישראל (של ישראל). מאן דאמר (זה שאומר שהכוונה היא) בעל כרחם דמצרים, דכתיב בספר תהלים [ס"ח, י"ג]: "ונות בית (כלומר, מצרים) תחלק שלל", ומאן דאמר (זה שאומר שהכוונה היא ) בעל כרחם דישראל - שישראל לא רצו לקחת משום משוי (שלא רצו לסחוב את השלל בגלל כובדו).

נאמר בהמשך הפסוק: "וינצלו את מצרים". אמר רבי אמי: מלמד שעשאוה כמצודה (מלכודת לעופות ששמים בה דגן כדי למשוך העופות) שאין בה דגן והעופות אינם נכנסים לשם, כך אין נכנס למצרים מרוב שהייתה ריקה. וריש לקיש אמר: עשאוה כמצולה (מלשון מצולות הים, בתהום) ששם אין בה דגים, שהדגים נמצאים יותר גבוה איפה שיש להם אוכל, כך הייתה ריקה מצרים.

 

נאמר בספר שמות [ג', י"ד]: "ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור להם לישראל: אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות (שמשעבדות המלכויות השונות את ישראל). אמר לפניו משה: רבונו של עולם! דיה לצרה בשעתה ואין צורך להזכיר שיעבוד מלכויות בזמן שיעבוד מצרים. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך אמור להם [בהמשך הפסוק] "אהיה שלחני אליכם".

נאמר בספר מלכים א' [י"ח, ל"ו-ל"ז], במעמד תפילת אליהו: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר, ה' אלהי אברהם יצחק וישראל, היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ואתה הסבת את לבם אחרנית". אמר רבי אבהו: למה אמר אליהו ענני שתי פעמים? מלמד שאמר אליהו לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם, שנאמר באותם פסוקים: "ואתה הסבת את לבם אחורנית".

 


משנה

מאימתי אפשר להיות קורין את שמע בשחרית ולצאת ידי חובה? משעה שיכיר (שידע להבדיל) בין תכלת1 ללבן שבציצית.
רבי אליעזר אומר:
משעה שידע להבדיל בין תכלת לכרתי שהוא צבע הדומה מאד לתכלת. (וגומרה) עד הנץ החמה שזהו סוף זמן הקימה של אנשים.
רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות
ובגלל שאנשים עוד שוכבים עד אז נאמר שהם קמים במהלך זמן זה ולכן נקרא זמן זה זמן קימה.
הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם הקורא בתורה.

 

גמרא

שואלת הגמרא:

מאי (מה כוונת המשנה באומרה) "בין תכלת ללבן"? אילימא (אם הכוונה היא) שידע להבדיל בין גבבא דעמרא חיורא (חתיכת צמר לבנה) לגבבא דעמרא דתכלתא (חתיכת צמר בצבע תכלת), הא בליליא נמי מידע ידעי (הרי גם בלילה ניתן להבדיל ביניהם)!

עונה הגמרא:

אלא כוונת המשנה היא עד שיבדיל בין תכלת שבה ללבן שבה (כלומר, שידע להבדיל בין הצבעים בתוך גיזת צמר אחת הצבועה תכלת שיש בה חלקים שלא נצבעו טוב).

הגמרא מביאה דעות תנאיות נוספות בעניין זמן קריאת שמע של שחרית.

תניא (שנינו בברייתא): רבי מאיר אומר: זמן קריאת שמע של שחרית משיכיר בין זאב לכלב.
רבי עקיבא אומר:
משיכיר בין חמור לערוד (חמור הבר).
אואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו.

אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר אביי: בלעניין זמן הנחת תפילין, שהוא מוקדם יותר מזמן קריאת שמע - הלכה כאחרים, ולעניין זמן קריאת שמע - הלכה כותיקין2, ששיטת כפי דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה (את קריאת שמע) עם הנץ החמה. תניא נמי הכי (שנינו כך גם בתוספתא [פרק א', הלכה ד']): ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך ברכת גאולה לתפלה (תפילת שמונה עשרה) ונמצא שמתפלל ביום, שהרי לאחר הנץ החמה כבר נחשב יום לכל הדעות. אמר רבי זירא: מאי קראה (מה הפסוק שממנו ניתן ללמוד דין זה, שמצווה להתפלל בהנץ החמה)? הפסוק מספר תהלים [ע"ב, ה']: "ייראוך עם שמש ולפני ירח3 דור דורים", ופירוש הפסוק הוא כך: מתי אנשים יראים מפניך ומקבלים על עצמם עול מלכות שמים בקריאת שמע? כשהשמש יוצאת.

 

העיד ר"י בן אליקים4 משום קהלא קדישא (הקהל הקדוש) דבירושלים: גכל הסומך גאולה לתפלה5 - אינו נזוק כל היום כולו.

שואל רבי זירא:

אמר רבי זירא: איני (האם כך הוא, שכל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום כולו)? והא אנא סמכי ואיתזקי (הרי אני סמכתי וניזוקתי)!

עונה הגמרא:

אמר ליה ר"י בן אליקים: במאי איתזקת (במה ניזוקת)? דאמטיית אסא לבי מלכא (שהבאת הדסים לבית המלך)? התם נמי (במקרה הזה) זכית, שהרי אם לא היית נקרא להביא הדסים למלך מבעי לך למיהב אגרא (היית צריך לשלם) כדי למחזי אפי מלכא (לראות את המלך), דאמר רבי יוחנן: דלעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כובים ומזלות, שאם יזכה להגיע לעולם הבא, יבחין בין מלכי ישראל שגדולתם בעולם הבא רבה למלכי עובדי כוכבים ומזלות שגדולתם היא רק בעולם הזה.

אמר ליה רבי אלעא לעולא: כי עיילת להתם (כשתעלה לארץ ישראל) שאיל בשלמא (שאל בשלומו של) דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה (כשיש הרבה אנשים באזור), דאדם גדול הוא ושמח במצות. זימנא חדא (פעם אחת) סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא (ולא פסק חיוך מפיו כל היום כולו משמחת המצווה).

 

שואלת הגמרא:

היכי מצי סמיך (כיצד ניתן לסמוך גאולה לתפילה)? והא אמר רבי יוחנן: בתחלה לפני התפילה הוא (המתפלל) אומר פסוק מספר תהלים [נ"א, י"ז]: "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" ולבסוף הוא אומר פסוק מספר תהלים [י"ט, ט"ו]: "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך, ה' צורי וגואלי" - והנה רואים שבין גאולה לתפילה מוסיף פסוק!

מציעה הגמרא תשובה:

אמר רבי אלעזר: כוונת רבי יוחנן היא שתהא אומר פסוקים אלו בתפלה של ערבית, אבל בשחרית סומכים גאולה לתפילה.

מקשה הגמרא על תשובה זו:

והא אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? הזהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ונראה שיש לסמוך גאולה לתפילה גם בערבית, ולכן לא ניתן לומר שפסוק "ה' שפתי תפתח" צריך להיאמר אז!

עונה הגמרא:

אלא אמר רבי אלעזר:  כוונת רבי יוחנן היא שתהא אומר פסוקים אלו בתפלת המנחה, שבה אין ברכת גאולה.

רב אשי מציע תשובה רחבה יותר:

 רב אשי אמר: אפילו תימא אכולהו (ניתן אפילו לומר שהכוונה היא לומר את הפסוק בכל התפילות), וכיון דקבעוה רבנן בתפלה (כיון שחכמים תיקנו לומר את הפסוק "ה' שפתי תפתח" לפני התפילה), כתפלה אריכתא דמיא (זה נחשב כחלק מהתפילה והארכתה), דאי לא תימא הכי (שאם לא תאמר כך, שפסוק "ה' שפתי תפתח" הוא הארכה של התפילה), ערבית היכי מצי סמיך (איך ניתן לסמוך גאולה לתפילה בערבית)? והא בעי למימר (הרי צריך לומר) ברכת "השכיבנו"! אלא, כיון דתקינו רבנן "השכיבנו", כגאולה אריכתא דמיא (כלומר, מאחר וחכמים תקנו לומר השכיבנו, זה נחשב כאריכות הגאולה, כלומר חלק מברכת הגאולה והארכתה) , הכי נמי (כך גם כאן), כיון דקבעוה רבנן בתפלה, כתפלה אריכתא דמיא.

שואלת הגמרא

מכדי (הנה) האי (זה הפסוק) "יהיו לרצון אמרי פי" - משמע לבסוף (כלומר, ניתן לאמרו בסוף התפילה ומשמעות היא שהתפילה שהתפללנו תישמע) ומשמע מעיקרא (וניתן לאמרו בהתחלה) ומשמעו שיהיו לרצון בדברים דבעינא למימר (שאני רוצה לומר), מאי טעמא תקנוהו רבנן (מדוע מתקנו חכמים את הפסוק הזה) לאחר שמונה עשרה ברכות? לימרו מעיקרא (שיאמר בתחילה)!

עונה הגמרא

אמר רב יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: הואיל ולא אמרו (אמר את הפסוק הזה) דוד אלא לאחר (בסוף) שמונה עשרה פרשיות (פרקי תהלים), לפיכך תקינו רבנן לאחר שמונה עשרה ברכות.

מקשה הגמרא

הני שמונה עשרה (האם יש שמונה עשר פרקים לפני פסוק זה)?! תשע עשרה הוין (ישנם תשעה עשר מזמורים לפני פסוק זה, שהרי הוא הפסוק האחרון של מזמור י"ט)!

עונה הגמרא

"אשרי האיש" (פרק א') ו"למה רגשו גוים" (פרק ב') חדא פרשה היא (שני מזמורים נחשבים למזמור אחד ועל כן בעצם ישנם שמונה עשר מזמורים), דאמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי: מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר בספר תהלים [ק"ד, ל"ה]: "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם, ברכי נפשי את ה', הללויה". הני מאה ושלש? מאה וארבע הויין (ישנם מאה וארבעה מזמורים לפני פסוק זה, שהוא האחרון במזמור ק"ד, ולא מאה ושלושה)! אלא שמע מינה (למד מכאן) ש"אשרי האיש" ו"למה רגשו גוים" חדא פרשה היא, ודווקא שני מזמורים אלו נחשבים כאחד, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן:


מילים בארמית


מושגי יסוד


תורה אור השלם

בראשית ט"ו, י"ג: וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:

בראשית ט"ו, י"ד: וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:

שמות י"ב, ל"ו: וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם:

תהלים ס"ח, י"ג: מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן וּנְוַת בַּיִת תְּחַלֵּק שָׁלָל:

שמות ג', י"ד: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:

מלכים א' י"ח, ל"ו-ל"ז: וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה ה' הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית:

תהלים ע"ב, ה': יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים:

תהלים נ"א, י"ז: אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ:

תהלים י"ט, ט"ו: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי:

תהלים ק"ד, ל"ה: יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּיָהּ:


עין משפט המלא

א, ב רמב"ם הלכות קריאת שמע א', י"א:  ואי זה הוא זמנה ביום? מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה. ושיעור זה כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש ואם איחר וקרא קריאת שמע אחר שתעלה השמש יצא ידי חובתו שעונתה עד סוף שלש שעות ביום למי שעבר ואיחר.
רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד', י': זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה, שנאמר [שמות י"ג, י'] מימים ימימה. [שמות י"ג, י'] חוקה זו היא מצות תפילין. וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין, שנאמר [שמות י"ג, ט"ז] והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות. ומאימתי זמן הנחתן? משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה.
שו"ע או"ח נ"ח, א': זמן קריאת שמע של שחרית משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד' אמות ויכירנו ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות שהוא רביע היום ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פירוש תלמידים. ורש"י פירש אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פירוש יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד. הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פרק א').
שו"ע או"ח פ"ט, א': זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב "ייראוך עם שמש", ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא. הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (בית יוסף בשם הרשב"א פרק תפלת השחר). ועיין לקמן ריש סימן ק"ח.

גרמב"ם הלכות תפילה ז', י"ז: סדר תפלות כך הוא: בשחר משכים אדם ומברך ברכות אלו. וקורא הזמירות ומברך לפניהם ולאחריהם. וקורא אחר כך שמע ומברך לפניה ולאחריה, ומדלג קדושה מן הברכה ראשונה שלפניה, שאין היחיד אומר קדושה. וכשהוא חותם גאל ישראל מיד יעמוד כדי שיסמוך גאולה לתפלה, ומתפלל מעומד כמו שאמרנו. וכשישלים ישב ויפול על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ומתחנן מעט והוא יושב בדברי תחנונים. ואחר כך יקרא [תהלים קמ"ה] תהלה לדוד ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו.
שו"ע או"ח ס"ו, ח': צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל, אבל טלית לא יניח אז. ואם עד שלא אמר גאל ישראל נזדמנו לו טלית ותפילין מניחם ולא יברך עליהם עד אחר תפלה. הגה: ויש אומרים שקודם גאל ישראל יברך על התפילין והכי נהוג (מרדכי ותוספות והגהות מיימוני מהלכות קריאת שמע).
שו"ע או"ח קי"א, א': צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק חוץ מ"ה' שפתי תפתח". הגה: ויש אומרים שמותר לענות אמן על גאל ישראל וכן נוהגין (טור). ויש אומרים הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה היינו דוקא בחול או ביום טוב אבל בשבת אין צריך (פירוש דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה דכתיב "יענך ה' ביום צרה" וסמיך ליה "יהיו לרצון אמרי פי וגו' וגואלי" ושבת לאו זמן צרה ולעניות דעתי נראה דמה שאין כן ביום טוב הוא משום שהם ימי הדין כדתנן במשנה ב' פרק קמא דראש השנה בפסח על התבואה וכו') (הגהות אשירי פרק קמא דברכות וכל בו הלכות שבת ומהרי"ל הלכות יום טוב). וטוב להחמיר אם לא במקום שצריך לכך (טור).

דרמב"ם הלכות אבל ג', י"ד: מותר לכהן להטמא בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה בזמן שאין שם דרך אלא היא. כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה. אף על פי שיש שם מי שילמדנו בארץ ישראל לא מן הכל אדם זוכה ללמוד. וכן מיטמא בטומאה מדבריהם לכבוד הבריות. כיצד? אבל שהלך בבית הפרס הכל הולכין אחריו שם לנחמו. וכן מדלגין על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ואפילו מלכי עכו"ם כדי להבחין בינם לבין מלכי ישראל כשיחזור כבודן למקומן. וכן כל כיוצא בזה. וכן מיטמא בטומאה של דבריהם לדון עם העכו"ם ולערער עמהן, מפני שהוא מציל מידם, וכן כל כיוצא בזה.
שו"ע או"ח רכ"ד, ט': מצוה להשתדל לראות מלכים אפילו מלכי אומות העולם.

הרמב"ם הלכות תפילה ז', י"ח: ובתפלת המנחה מתחיל לקרוא [תהלים קמ"ה] תהלה לדוד מיושב ואחר כך עומד ומתפלל תפלת המנחה וכשמשלים נופל על פניו ומתחנן ומגביה ראשו ויתחנן כפי כחו ויפטר למעשיו. ובתפלת הערב קורא קריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מעומד וכשישלים ישב מעט ויפטר. והמתחנן אחר תפלת ערבית הרי זה משובח. ואף על פי שמברך השכיבנו אחר גאל ישראל אינה הפסק בין גאולה לתפלה והרי שתיהן כברכה אחת ארוכה.
שו"ע או"ח רל"ו, ב': אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה ואף הנוהגין לומר שמונה עשרה פסוקים "ויראו עינינו" אין להפסיק בין "יראו עינינו" לתפלה. ומיהו מה שמכריז שליח ציבור ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית לא הוי הפסק כיון שהוא צורך התפלה, וכן יכול לומר ברכו להוציא מי שלא שמע ולא הוי הפסק. הגה: ועיין לעיל סימן ס"ט. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים השמונה עשרה פסוקים של "ברוך ה' לעולם וכו'" ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת שמונה עשרה ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה.


ביאורי תוספות


הרחבות ועיונים

1 התכלת המדוברת כאן (ובכל הלכות ציצית) יש הרבה לדון בה. רש"י כאן מציין שהכוונה היא לירוק, וכך גם משתמע מהתלמוד הירושלמי [פרק ב', הלכה א'] על פי אחת מהגרסאות שם, שצבע התכלת דומה לים, והים דומה לעשבים.

2 ותיקין הינם אנשים ענוים המחבבין מצוות (רש"י).

3 ממילים אלו ניתן ללמוד גם שמצווה להתפלל מנחה סמוך לשקיעה (רש"י).

4 לא ברור מי זה. בגרסת רבינו חננאל ניתן לראות שמדובר ברבי יוסי בן אליקים, שלא הוזכר בשום מקום אחר בש"ס, ואצל רב ניסים גאון ניתן לראות אולי גרסה שמדובר ברבי שמעון בן אליקים, שהיה אמורא בתקופת המעבר בין הדור השני לשלישי. וניתן אולי לומר שר"י בן אליקים הוא בכלל תנא ובהמשך הגמרא לפתוח את ראשי התיבות א"ל למילים "אמרו ליה". וצריך עיון.

5 התוספות [דיבור המתחיל "כל"] מעירים שהכוונה היא שסומך גאולה לתפילה כותיקין.


השוואת סוגיות בתלמוד הירושלמי


תולדות החכמים




האתר מוקדש לעילוי נשמת הרב שמואל שבתי שונפלד

כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
סדר זרעים
סדר מועד
סדר נשים
סדר נזיקין
סדר קדשים
סדר טהרות
חברותא
מאמרים
דפים נוספים
תיבת כלים